<h1>ספר האסופות סימן כ"ה</h1>
<h2>דף מט.</h2>
ריאה שניקבה ביד הטבח או ביד הבודק, בזמן שבודק אותה, ואנו מכירין כי בצפורן נקבה, או כשקרע הטבח טרפשא דכבדא בסכין, לבדוק הריאה ונקרעה הריאה, אין חוששין שמא במקום נקב ניקב וכשרה. ריאה שיש בה תולעים, זהו תקנתה מעמידין אותה בשמש או במקום חם, ורואין יוצאין ורוחשין כשרה, ואם לאו טריפה. תולעת של בהמה שנמצאה חיים בריאה או במעי הבהמה, אין חוששין שמא מחיים ניקבה ונכנסה בריאה או בבני מעיים ויצאה וטריפה, אלא הלכה רווחת בישראל שהיא כשרה, שודאי אחר שחיטת הבהמה ניקבה. ריאה שניקבה מבפנים ולא יצא הנקב לחוץ, נקב בעלמא הוא (וכשרה) [וטריפה]. ואע"פ שהפליג בה ר' שמעון ואמר עד שתנקב לבית הסמפונות לית הלכתא כר' שמעון והלכתא מחט שנמצאת בין בטרפסא דלבא בין בטרפסא דכבדא, ספק טריפה הוא, וכל ספק טריפה לחומרא. יותרת מלשון משך ומיתרים והוא המפריד בין הכבד ובין הריאה, והכבד תלוי בה והיה חותכו עם אצבע הכבד ומקריבו. כדתנן בתמיד [ל"א ע"א] נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד, ואצבע הכבד מן הכבד, ולא היה מזיזה ממקומה, והיא טרפשא דכבדא המתווכת בין הריאה לכבד ונקראת חצר הכבד.
